תשומת לב לזולת 

מאת: תמר הבלין

בנות הכיתה יושבות במעגל. הבת שאיתה מתחילים אומרת מילה כלשהי. הבת שאחריה צריכה לומר מילה שעולה בראשה בעקבות המילה שאמרה הבת שלפניה – אסוציאציה.

הסיבוב ממשיך כשכל בת בתורהּ אומרת מילה שהמילה שהבת שלפניה אמרה הזכירה לה. לדוגמא – לימודים, חופש, מחנה…

עורכים את הסבב 3 פעמים או יותר – בהתאם למספר הבנות בקבוצה.

אחר כך עורכים את הסבב לכיוון השני והבנות צריכות לזכור את סדר המילים שנאמרו.

(יש להסביר מראש לבנות שיהיה עליהן לחזור על המילים בכיוון ההפוך, כדי שתשמנה לב ותזכורנה את המילים שהבנות מעלות.)

מסקנה:

כדי לזכור את המילים שנאמרו במשחק, מה היה עלינו לעשות – לשים לב למילים שנאמרו. אם לא היינו שמות לב לא היה באפשרותנו לחזור על המילים.

אנחנו רואות שכאשר כן שמנו לב – יכולנו לחזור. זאת אומרת שיש לנו היכולת לזכור דברים שחשובים לשני, לזכור את הצרכים שלו ואת הרצונות שלו, אלא שעלינו רק לשים לב  ולייחס חשיבות לדברים שחשובים לשני – אם נרגיש שהדברים שחשובים לשני חשובים גם לנו – נזכור אותם.

שאלה: איך הרגשתן כשזכרו את המילה שאמרתן –  היית לכן הרגשה טובה. יש לנו הרגשה טובה כשהאנשים מסביבנו שמים לב לדברים שאנו אומרים.

אנחנו צריכים לזכור את זה בחיי היום יום, לזכור שכמו שאני רוצה שישימו לב אלי, שישימו לב לחוויות שאני עוברת, לרגשות שלי ושישימו לב לדברים שחשובים לי – כך גם הסביבה שלי רוצה, ומתפקידי לתת את תשומת הלב הזו לאנשים שסביבי.

הצורך לשים לב לשני ולדרוש את טובתו אינו רק מעלה יפה אלא חובה גמורה, כמו שאומר רבנו יונה בספרו 'שערי תשובה': "כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו אם דל ואם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם" (שער ג יג).

מבאר בעל השפתי חיים: " רבינו יונה איננו מדבר על מצוות עשה של גמילות חסדים דהיינו עצם מעשה ההטבה עם השני, אלא על הדרישה בטובתו של הזולת שאף היא ממצוות עשה של גמילות חסדים! צריך לכך שקידה ועמל רב לראות את טובת חברו… גם העשיר זקוק לחסד כמו העני וצריך לדרוש בעמל את טובתו, אם זו אמירת שלום בסבר פנים יפות או התענינות במצבו".[1]

עלינו להתעניין ולשים על ליבנו את הטובה של הסובבים אותנו ועלינו לשקוד ולעמול על זה.

איך אפשר להתחזק בדבר הזה? אפשר לקבל קבלה – כל יום להסתכל סביבי ולחשוב על אחד מהסובבים אותי – מה הוא צריך, מה ישמח אותו, איך אני יכולה להיטיב איתו וכו'.


[1] (שפתי חיים, מידות ועבודת ד' א ועד ו, חסד – עין טובה, עמ' שב-שג).

שיתוף ב email
שיתוף ב print