השמחה 

מאת: שמחי שר

פתיחה:

יש לבחור מכל טור בת ולהביא להם חלקי פסוקים,("מי שנכנס אדר מרבים בשמחה". "עבדו את ה' בשמחה". "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה".) והן תצטרכנה להרכיב את הפסוקים האלו. מי שהצליחה מדביקה על הלוח.

שאלה מכוונת: 'על איזה נושא נדבר השיעור?' – השמחה. מפסוקים אלו נראה שיש חיוב על האדם לשמוח. {לוח 1}

בואו ונראה מה משמח אותנו. המורה כותבת את המילה 'שמחה' על הלוח, ומבקשת מהבנות לתת דוגמאות לדברים שמשמחים אותם או אנשים באופן כללי.

כותבים בסיעור מוחות.{לוח 2}

נראה שיש הרבה דברים משמחים, ובאמת משאלתו של כל בנ"א, ולא משנה מאיזה עם או מגזר הוא, זה להיות שמח, רגוע ושליו, בלי דאגות. וכולם עסוקים בלעשות דברים שישמחו אותם, אך מה קורה, רובם עסוקים בלמלא אחר הנאות גשמיות ובטוחים שהם הם יביאו להם את האושר הגדול ביותר. אך הדבר היחיד שמביא שמחה אמתית זה שמחה רוחנית, במצוות, במעשים טובים וכו'. וההבדל ביניהם הוא- שמחה גשמית, זו שמחה לאחד מחושינו שהם אלו שנהנים במילוי ההנאה והתאווה. ושמחה רוחנית, זו שמחה לנשמה עמוק ופנימי הרבה יותר.

המחשה:

כדי להבין זאת ולראות היכן זה פוגש אתכם בחיי היום יום, יש לחלק ערכה לכל תלמידה ובתוכה יהיה כמות מרשמלו בשתי צבעים ושיפוד, ואז אקריא מקרים של יום יום והבנות תצטרכנה להחליט מה שמחה רוחנית ומה גשמית , ולהכניס לשיפוד מרשמלו בצבע המתאים. {הקראה בדף נפרד}

מסקנה: 'מה ההבדל בין רוחנית לגשמית?' שמחה גשמית- שמחה רגעית, זמנית, חולפת. ושמחה רוחנית- שמחה פנימית, אמתית, תמידית. והשווה ביניהם הוא- שבשתיהם מתמלא חסר שהיה קודם לכן. הקב"ה ברא את האדם חסר עמנ' לשאוף להשלים את עצמו, ובידו הבחירה במה להשלים את עצמו, במילוי גשמי או רוחני. ומה במציאות? רוב בני האדם עסוקים כל הזמן במילוי חסרים ע"י תאוות. עובדים בשביל להשיג כסף, ואתו לקנות רכוש- דירה, רכב, בגדים ועוד. ולהשתמש בו להנאות של אוכל, טיולים, בילויים וכו' והכל כדי להיות מאושרים. ומה רע בזה?! אנשים אלו הם כמו אנשים ששותים מים מלוחים וככל שישתו יותר יהיו צמאים יותר ואף פעם לא יגיעו לרוויה אמתית. כל הזמן יש צער פנימי שלא נרגע. מספרים משל על אילוף דובים, שכדי לאלפם לרקוד שמו מתחת כפות רגליהם גחלים רותחות ובוערות ותוך כדי מוזיקה מסוימת ברקע, וכך הם קפצו ו"רקדו" כדי שלא יכוו. מי שעמד מרחוק היה נדמה לו כאילו הם ,שמחים ומאושרים שרוקדים לפי הקצב, אך מה באמת?! שרף להם מבפנים והכל היה רק כלפי חוץ. לפעמים אנו רואים בני אדם שכ"כ טוב להם, והם הגיעו לפסגת האושר, אך זה רק כלפי חוץ!! מבפנים רע להם מאד, ולא יעזור כל הנאה גשמית שירדפו אחריה. עוד מסופר על אדם שהגיע לרופא כשמתלונן על הרגשות דכאון ודכדוך. אמר לו הרופא: "יש לי הצעה בשבילך, יש כאן בעירנו אדם שעושה מופעים, בדרן שמשמח את כולם, לך לשם כמה וכמה פעמים תשתחרר ותצחק וכך תהיה שמח". אמר לו הפציינט: "צר לי לאכזב אותך, אך יש לי בעיה קטנה, הבדרן זה אני…." הסיפור הזה ממחיש לנו שגם הבדרן הכי גדול שנראה לנו ששמח וטוב לו, ומצחיק אנשים- לא תמיד גם שמח באמת, זה רק חיצוני. ומה הסיבה לכל זה , הנשמה חסרה וכשלא דואגים לה יש צער. כי "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים" אין סוף לתאוות.

מסקנה: כל מילוי חסר רוחני מביא שמחה אמתית כי מקדם לקראת הדרגה הבאה, אפילו שתמיד יש לאן להתקדם, כל שלב מקדם לקראת המטרה הסופית. מצד שני גם תחושת העצב נובעת מחוסר.

התלמידות נותנות דוגמאות מה מביא אדם לעצבות והמורה כותבת את התשובות על הלוח. {לוח 3} אז איך התורה יכולה לצוות אותנו לשמוח?! וחוץ מזה, לשמוח זהו רגש , ואיך אפשר לצוות על רגש? ובשביל מה מצווים, והרי ממילא כולם שואפים לזה?! ואז אקרא לתלמידה ואבקש ממנה לסדר מהאותיות "בשמחה" מילה אחרת משמעותית. ("מחשבה") {לוח 4} והמסקנה: השמחה מגיעה רק מתוך התבוננות ומחשבה. מחשבה על מה? אמונה- שה' אוהב, דואג, ממלא מחסורנו, וגם הסבל שיש הוא עמנ' לנקותנו מעוונותינו. מסופר על ר' זושא שהגיעה אליו שאלה- 'איך אפשר לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה?' וכידוע ר' זושא היה עני מרוד ומצבו בכי רע ודחוק מאד, ענה: "יש לי כל טוב מיום היוולדי ועד עתה, איך אוכל לדעת כיצד מברכים על הרעה, וכי לא עבר עלי שום רע". שאלנו איך אפשר לשמוח כשיש כ"כ הרבה דברים שגורמים לעצב, והתשובה היא שאם אדם יחשוב אמונה, הוא ירגיש  שאין חסר, וממילא העצב יעלם. איך עדיין אפשר לצוות על רגש, זה לא משהו שיש לנו שליטה עליו?! אלא שהקב"ה לא מצווה על רגש, הוא מצווה על מחשבה. שזה כן ניתן לדרוש- מחשבה באמונה ובחסדי ה' עלינו. שאלה נוספת: לשם מה צריך לצוות הרי זה משאלתו של כל אחד?! אלא שבני אדם משקיעים בגוף ובהנאותיו ובשמחה חיצונית, אך ה' דורש השקעה בנשמה, השקעה בפנים וברוחניות. והיכן כל זה מתקשר למגילה? אנו רואות לאורך כל המגילה שהקב"ה אוהב אותנו ורוצה בקרבתנו, משגיח עלינו השגחה פרטית מופלאה, מה שבדרך טבע לא אמור לקרות. הוא עושה הכל לטובתנו, גם אם בראיה פשוטה נראה כאילו המצב בכי רע – הכל לטובה!! הכל במחשבה תחילה להיטיב עם עמ"י. וגם הסבל, הצער, והכאב עמנ' לנקות אותנו מעוונות, ולכפר באמת כדי להביא לגאולה השלימה. יהי רצון שנזכה תמיד להרגיש את השמחה האמתית בקרבה לה' ובהדבקות במצוותיו.

מחשבה של אמונה:{לוח 5}

 1. הקב"ה אוהב אותנו ורוצה בקרבתנו.

 2. הוא משגיח עלינו כל רגע.

 3. כל מה שעושה הכל לטובה.

 4. גם כשיש צער זה לכפרת עוונות.                                                                                                                                   

שיתוף ב email
שיתוף ב print